<h1>הרוקח סימן ת"י</h1>
<h2>דף טו:</h2>
בשר חי בלא מליחה היה מותר לאכול מאחר שלא פירש הדם דאמרי' בפרק הכל שוחטין (ט"ו ע"ב) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא דאמר במנחות בפרק שתי הלחם (צ"ט ע"ב) חל יום הכיפורים להיות ערב שבת השעיר נאכל לערב היינו בשבת שאין יכולין לצלותו היינו בלא מליחה. מדאמר בירושלמי דפיאה דג מליח מערבין בו בשר מליח מערבין בו חי דתנן הבבליים אוכלין אותו חי, מדקאמר מליח וקאמר בשר חי אלמא דחי לאו מליח.
<h2>דף לג.</h2>
בשר שנצלה בלא מליחה מותר. ואע"ג דאמרינן בפרק א' דיום טוב (דף י"א) ושוין שמולחין על העור בשר לצלי היינו למתק הבשר, אבל קיי"ל בפ' גיד הנשה (צ"ג ע"ב) ובפסחים בפ' כיצד צולין (דף ע"ד) נורא מישב שייב. האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי שפדיה בשפודא מידב דייב שדייה אגומרי נורא מישב שייב. בפרק הזרוע והלחיים (דף קל"ג) גבי חוטין שבלחי כי טוויא מידב דייב, ואי לקדירה מחתך ומלח ליה. והא דאמרינן בפרק השוחט אחד בעוף (ל"ג ע"א) חותך כזית בשר מבית הטביחה ומולחו היינו לקדירה. והיינו דאמרי' בפרק אין צדין (דף כ"ה) בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיכול לאכול כזית צלי. זהו מהרה בלא שהייה.
<h2>דף צג:</h2>
בשר שנצלה בלא מליחה מותר. ואע"ג דאמרינן בפרק א' דיום טוב (דף י"א) ושוין שמולחין על העור בשר לצלי היינו למתק הבשר, אבל קיי"ל בפ' גיד הנשה (צ"ג ע"ב) ובפסחים בפ' כיצד צולין (דף ע"ד) נורא מישב שייב. האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי שפדיה בשפודא מידב דייב שדייה אגומרי נורא מישב שייב. בפרק הזרוע והלחיים (דף קל"ג) גבי חוטין שבלחי כי טוויא מידב דייב, ואי לקדירה מחתך ומלח ליה. והא דאמרינן בפרק השוחט אחד בעוף (ל"ג ע"א) חותך כזית בשר מבית הטביחה ומולחו היינו לקדירה. והיינו דאמרי' בפרק אין צדין (דף כ"ה) בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיכול לאכול כזית צלי. זהו מהרה בלא שהייה.
<h2>דף קיב:</h2>
אמר רב נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורות הדגים אע"ג דמלחן בכלי נקוב ומאחר דדגים רפו קרמייהו עופות קמיטי בעידנא דפלטי עופות בלעי דגים מינייהו, אבל בשר חתיכה עבה עם חתיכה דקה מותר דציר יוצא משניהם.
<h2>דף קיג.</h2>
בשר שנצלה בלא מליחה מותר. ואע"ג דאמרינן בפרק א' דיום טוב (דף י"א) ושוין שמולחין על העור בשר לצלי היינו למתק הבשר, אבל קיי"ל בפ' גיד הנשה (צ"ג ע"ב) ובפסחים בפ' כיצד צולין (דף ע"ד) נורא מישב שייב. האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי שפדיה בשפודא מידב דייב שדייה אגומרי נורא מישב שייב. בפרק הזרוע והלחיים (דף קל"ג) גבי חוטין שבלחי כי טוויא מידב דייב, ואי לקדירה מחתך ומלח ליה. והא דאמרינן בפרק השוחט אחד בעוף (ל"ג ע"א) חותך כזית בשר מבית הטביחה ומולחו היינו לקדירה. והיינו דאמרי' בפרק אין צדין (דף כ"ה) בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיכול לאכול כזית צלי. זהו מהרה בלא שהייה.
הלכות הדחת בשר ומליחה. בפרק כל הבשר (דף קי"ג) איתמר רב הונא אומר מולח ומדיח במתנית' תנא מדיח ומולח, ולא פליגי ומסקנ' מדיח ומולח ומדיח אחר מליחה. אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. במנחות בפרק הקומץ רבה (דף כ"א) במלח יכול תבינהו ופירש רב אשי יכול יתן בו טעם כביצה תלמוד לומר תמלח כיצד הופכו ומולחו וחוזר ונותן עליו מלח אמר אביי וכן לקדירה. ומפרש בערוך שצריך למולחו שלא יהא טוב לאוכלו, וצריך למלוח החתיכה מכל צדדיה למולחה היטב אבל המולח מעט שמפזר המלח מעט לכאן ולכאן אסור לקדירה. וכשמולח צריך לשהות במליחתו כשיעור צליית הבשר קודם שידיחנה, ואם לא שהה אסור משום דמליח הרי הוא כרותח דצלי.
בשר חי בלא מליחה היה מותר לאכול מאחר שלא פירש הדם דאמרי' בפרק הכל שוחטין (ט"ו ע"ב) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא דאמר במנחות בפרק שתי הלחם (צ"ט ע"ב) חל יום הכיפורים להיות ערב שבת השעיר נאכל לערב היינו בשבת שאין יכולין לצלותו היינו בלא מליחה. מדאמר בירושלמי דפיאה דג מליח מערבין בו בשר מליח מערבין בו חי דתנן הבבליים אוכלין אותו חי, מדקאמר מליח וקאמר בשר חי אלמא דחי לאו מליח.
<h2>דף קלג.</h2>
בשר שנצלה בלא מליחה מותר. ואע"ג דאמרינן בפרק א' דיום טוב (דף י"א) ושוין שמולחין על העור בשר לצלי היינו למתק הבשר, אבל קיי"ל בפ' גיד הנשה (צ"ג ע"ב) ובפסחים בפ' כיצד צולין (דף ע"ד) נורא מישב שייב. האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי שפדיה בשפודא מידב דייב שדייה אגומרי נורא מישב שייב. בפרק הזרוע והלחיים (דף קל"ג) גבי חוטין שבלחי כי טוויא מידב דייב, ואי לקדירה מחתך ומלח ליה. והא דאמרינן בפרק השוחט אחד בעוף (ל"ג ע"א) חותך כזית בשר מבית הטביחה ומולחו היינו לקדירה. והיינו דאמרי' בפרק אין צדין (דף כ"ה) בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיכול לאכול כזית צלי. זהו מהרה בלא שהייה.
